אזרחות רומנית – סקירת העבר ומגמות אפשריות לגבי מדיניות השילטונות

הצטרפותה של רומניה לאיחוד האירופי בינואר 2007, ונהירתם של מאות אלפי מועמדים פוטנציאלים לקבלת אזרחות רומנית במירוץ להשגת האזרחות האירופית המיוחלת, מעמידה את האיחוד האירופי באחד המבחנים הקשים בהם נאלץ לעמוד מאז המהלך לצירופן של מדינות שונות מהגוש הסובייטי לשעבר.

כך לדוגמא, במהלך החודשים האחרונים הוגשו למעלה מ 300 אלף בקשות לקבלת דרכון רומני על-ידי אזרחי מדינת מולדובה. למגמה זו, השלכות נרחבות על שוק העבודה במדינות האיחוד ועל היחסים הפוליטיים בין מדינות האיחוד.

תופעה זו בולטת במיוחד ברומניה, בהשוואה למדינות נוספות שהצטרפו לאחרונה לאיחוד האירופי, על רקע חוק האזרחות הרומנית המאפשר לאוכלוסיות נרחבות למדי, שהינן בעלות שורשים רומניים אתניים, לזכות באזרחות.

ואולם, מדיניות האזרחות המקלה המונהגת ברומניה לא היתה המדיניות הנוהגת מאז ומעולם, ושורשיה נעוצים בתהפוכות שחלו ברומניה ובאירופה לקראת סוף המאה ה - 20.

עם הווסדה של המדינה הרומנית התבטאה מדיניותה של רומניה בתחום האזרחות בכללים קשיחים מאלו הקיימים כיום בחקיקה. כללים אלו התירו לתושבי מדינות שכנות בעלי שורשים אתניים לרכוש אזרחות, אך במקביל, שללו אפשרות להחזקת אזרחות כפולה. מדיניות זו נמשכה גם במהלך שלטונה של ברה"מ ברומניה, ואולם בתקופה זו (אשר כיום נודעת לה השפעה רבה על התגבשותו של החוק כיום) הופעלו חוקי האזרחות באופן סלקטיבי.

כך, על אף שלכאורה התאפשרה שיבתם של אזרחים לרומניה, הלכה למעשה ניתנה זכות זאת לאוכלוסיות מצומצמות.

עם נפילת משטרו של הרודן צ'אוצ'סקו, התפרקותה של ברה"מ והתנתקותה של רומניה מהגוש הסובייטי, הונחו היסודות לחקיקת האזרחות הקיימת, אשר נודעות לה השפעות מרחיקות לכת עד עצם היום הזה.

חוק האזרחות שחוקק בשנת 1991, ביקש למעשה להדגיש את התנתקותה של רומניה מברה"מ, ושאיפותיה לאיחוד עם חלקים מרומניה עליהם השתלטה ברה"מ בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה, ובפרט, לאיחוד אפשרי עם מולדובה אשר היוותה חלק מרומניה עד לסוף מלחמת העולם השניה.

החוק קבע, כי אדם המבקש לקבל אזרחות רומנית, יהיה זכאי לכך באחת מהדרכים הבאות:

1.על ידי התאזרחות (משך הזמן המינימלי אשר אדם הנושא אזרחות זרה נדרש לשהות ברומניה לפני הגשת בקשה נע כיום בין 5 ל – 8 שנים).

2.לידה להורים אשר אחד מהם הינו בעל אזחות רומנית.

3.בדרך של אימוץ על ידי אדם בעל אזרחות רומנית.

4.על ידי שיבה של מבקשים בעלי שורשים אתניים רומניים.

כמו כן נקבע, כי אזרחים לשעבר זכאים להשבת אזרחותם, שנשללה מהם לפני 1989 מסיבות שונות, באמצעות הגשת בקשה, וזאת גם אם הינם בעלי אזרחות נוספת ואף אם אין בכוונתם להעביר את מרכז חייהם לרומניה. זכות זו ניתה בחוק גם לאזרחים שאזרחותם נשללה מהם בכפיה וכן לצאצאיהם של מבקשי אזרחות רומנית העונים על תנאי זה.

חקיקה זו הקלה בשני היבטים עיקריים: האחד, אין היא מחייבת את מבקש האזרחות לוותר על אזרחותו, והשני, לפיו לא נדרש האדם להעתיק את מרכז חייו לרומניה לשם קבלת האזרחות.

כאמור, על רקע החקיקה המקלה בתחום האזרחות ועם קבלת ההחלטה בדבר הצטרפותה של רומניה לאיחוד האירופי, החלה התעוררות ועליה משמעותית במספרם של הזכאים לאזרחות (מקרב בעלי אזרחות מולדבית בעיקר), המבקשים לממש את זכותם.

בעוד שבתקופה שחלפה מתחילת שנות ה - 90 של המאה שעברה ועד לאחרונה קיבלו אזרחות כ - 100 אלף מולדבים, כבר במהלך מחצית השנה האחרונה הוגשו למעלה מ 300 אלף בקשות לקבלת אזרחות, על ידי אזרחים מולדביים, כאשר ההערכה היא כי כ 75% מתושבי מולדובה (שאוכלוסייתה עומדת על למעלה מארבעה מיליון איש), זכאים לאזרחות על פי החוק רומני.

מבחן זה, בו נאלצות מדינות האיחוד לעמוד לאחרונה, הביא להתעוררות של גישות חדשות המבקשות לצמצם את מדיניות ההגירה החופשית למטרות עבודה, ממדינות עניות למדינות האיחוד האירופי. כך למשל, מדיניות ההגירה החופשית באנגליה, אפשרה את כניסתם של למעלה ממיליון מהגרים במהלך עשר השנים החולפות, דבר שעורר מחאה בקרב האוכלוסיה בשל השפעתה של המגמה על שוק העבודה המקומי. בנוסף, מתחזקת הסברה כי אי עמידתו של האיחוד במבחן, עשויה להביא להתפתחויות נוספות, וללחץ אפשרי מצד מדינות האיחוד האירופי לשינוי חוק האזרחות הרומני, אשר כיום מקל על התרחבותה של ההגירה אל מדינות הגוש החזקות. שינוי מדיניות אפשרי, עשוי להשפיע על המולדביים, כמו גם על אוכלוסיות נוספות הזכאיות לאזרחות המבקשות להשיג אזרחות רומנית ולצמצם את מספר הזכאים לאזרחות רומנית ולכרטיס הכניסה לאיחוד, ובהם מספר הולך וגדל של ישראלים אשר אזרחותם הרומנית נשללה מהם (בעיקר בשנות ה 40 ו ה 50).